ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יט:ה

וכי תזבחו, זהו העיקר הרביעי, על קדושת המצות, שידעו כי מעשיהן נשגבים ממעשים הללו בעצמן כשנעשים בחולק, ולכן יעשום בדעת נכונה ובהדרת קדש, ובכל המצות עיקר הכל כונת הלב והמחשבה הנכונה, אבל לפי שאין בכלן גם אחת שתפסל בכונה או שיענש על המעשה בעבור גנות המחשבה לבד הפיגול שאם חשב בקרבן מחשבת חוץ לזמנו האוכל ממנו אפילו בזמנו חייב כרת, לכן זכר אותה כאן בעניני הקדושות

זבח שלמים, דין פגול ונותר נוהג בכל הקרבנות, וזכר שלמים וכ"ש ק"ק:

לרצנכם, תהא כונתכם שיהיה לרצון לכם: