ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יח:כג

ובכל בהמה, זכר ונקבה בכלל:

לטמאה בה, לטמא נפשו ולהשחיתה:

לא תעמוד, ברצון:

לרבעה, מלשון בהמתך לא תרביע כלאים (לקמן י"ט י"ט), ובכל העריות מזכיר השוכב לבד, והנשכבת בכלל האזהרה, ששניהם עוברים, וקורא אני עליהן ונכרתו הנפשות העושות (פסוק כ"ט), לבד במשכב הבהמה, שאין הבהמה בכלל הנפשות העושות, ולכן אילו הזהיר רק לזכר השוכב עם בהמה היינו אומרים אין לנו אלא מה שפרט הכתוב, אבל אשה נרבעת אינה בכלל זה, לכן הוצרך לכתוב אזהרה גם עליה:

תבל הוא, מלשון בלילה: