ביאור יש"ר על התורה, ויקרא טז:ב

ואל יבא, שאל יבוא, וכן דבר אל בני ישראל ויסעו:

בכל עת, אפילו פעם אחת אסור, ואילו אמר ואל יבא אל הקדש וכו', בזאת יבא וכו', הייתי אומר ביום הכפורים מותר לבא כל היום כל פעם שירצה, לכן הוסיף בכל עת, שמלבד שאסור לבא, שם כל השנה כלה, אלא גם ביום שמותר ליכנס אל יבא בו בכל עת ורק לעבודות פנים, שנצטווה עליהן בפרשה זו:

אל הקדש מבית לפרכת, העזרה וההיכל גם הם קדש, לכן אמר מבית לפרכת שהוא הדביר, והוסיף אל הקדש לרבות את ההיכל, שעל הבית כלו באזהרה ומקום הארן במיתה:

כי בענן אראה על הכפרת, זה טעם שאמר אל פני הכפרת ולא אמר אל פני הארן, לפי שעונש המיתה בעבור שמיקל בכבוד המקום ב"ה השוכן על הכפורת, שעליו ענן כבוד ה', וכל הרואה הענן שעל הכפרת יודע ששם נגלו האלהים, וכשמיקל ראש לגשת שם חייב מיתה: