ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יד:מד

ובא הכהן, לא באותו היום, אלא לסוף שבעה:

והנה פשה הנגע בבית, כל שיבת נגע קרוי פסיון, והדעת ניתנת כן, שהרי חלצו האבנים שהיה בהן הנגע, וכל הנראה עתה על האבנים החדשות עודף על הנגע הראשון, אפילו נראה פחות מן הנגע הראשון, כגון שהאבנים שחלצו היה עליהן נגע כשלשה גריסין, וכששב הנגע הוא כשני גריסין, ג"כ פסיון הוא, שכסה הנגע בבית על שלשה גריסין הראשונים שניטלו ממנו, שהרי הנגע הראשון במקומו באבנים שחלץ, והרי הנגע מכת הבית, ודומה לעץ פורח, וכלשון הכתוב ופרח בבית, ולכן אין אנו צריכין לומר שאין כאן מקומו של מקרא זה, אלא המקרא כתוב כהלכה וכמשפטו:

צרעת ממארת הוא, שאין תרופה לבית זה וצריך נתיצה: