ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יד:י

בת שנתה, עברה עליה שנה, לא שנה למנין עולם:

ושלשה עשרונים סלת מנחה, לנסכי שלשה כבשים הללו, שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים, ולימד שאינו אלא עולת בהמה, שאם היא בפני עצמה תהיה נקמצת ושיריה לכהנים וזה אינו כי להלן אמר והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה:

ולג אחד שמן, להזות שבע ולתת ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות:

לפני ה' פתח אהל מועד, לא בעזרה עצמה שהרי הוא מחוסר כפורים וחייב כרת על ביאתו למקדש, אלא אמרו חכמים שעומד בשער ניקנור, והתירה לו התורה להכניס בהונו ותנוך אזנו לפנים בשביל המתנות להטהר מצרעתו: