ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יג:נה

הכבס את הנגע, מורכב מן ההפעל וההתפעל, ושתי פעמים יש בפרשה זו ההרכבה הזאת, ושלשה פעמים בלי הרכבה, ומליצה עמוקה היא, כי הוראת ההפעל על ידי אמצעיים, והם הנתר והבורית וכיוצא, ומהוראת ההתפעל על ההפך והדמיון, כמו יש מתעשר, יש מתרושש, הבא נתחכמה, וכיוצא, והכביסה היא שמלבנת הבגד ומעביר כתמיו על כן הרכיב המלה מההפעל וההתפעל, הבגד הכבס בנתר ובורית שהן מכבסים, אבל לא כובס באחת אלא התכבס בדמיון שלא נשתנה מראהו, שהרי אמר אחריו לא הפך הנגע את עינו וא"כ לא היה כאן כביסה אלא בדמיון, ולפי שדעת הכהן היה שיסור ממנו הנגע ע"י הכבוס, אמר וכבסו:

והנה לא הפך הנגע את עינו, לא נהפך למראה אחר שאינו מטמא, כגון לשחור או לתכלת, שאילו הפך טהור אע"פי שפשה:

פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו, קורא לצד הבגד העליון גבחת, שהוא כלפי הפנים, וצד הבגד השני שהוא אחורי הבגד קרחת, והושאלו השמות הללו מקרחת וגבחת הראש, ומלת פחתת לשון גומא ועומק, כמו באחת הפחתים, אבל אינו כמו ומראה הנגע עמוק מעור בשרו (פסוק ג'), שצריך להיות מראיתו שקוע בבגד, כי האדום שבאדומים והירוק שבירוקים שוקעים הם, ואין צורך להאמר, אלא התורה נתנה טעם למה ישרף הבגד אם לא פשה לסוף הסגר שני, ואמרה פחתת היא כלומר מעיד אני אע"פי שלא פשה לאורך ולרוחב הבגד, כיון שעמד הנגע בעיניו י"ד ימים, פשתה בעומק הבגד, וזהו פחתת היא, שאם היה נגע בגבחת הבגד כלפי פנים, פשה בקרחתו לצד שני, ואם היה בגבחתו לצד השני, פשה בקרחתו לצד פנים: