ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יג:לז

ואם בעיניו עמד הנתק, אי אפשר לפרש שעמד בעיניו ולא פשה, שאם הוא בסוף הסגר שני, גם אם לא צמח בו שער שחור טהור שכן אמר למעלה וטהרו הכהן, אלא שב על פסוק שלפניו שפשה הנתק והרי הוא טמא, ואמר עתה ואם בעיניו עמד הנתק, שלא הלך הפסיון, אם שער שחור צמח בו נרפא הנתק וטהור, שכיון שצומחות שערות בריאות אין כאן עוד נתק, ולמדנו מזה ששער השחור מטהר גם טמא מוחלט, וכל שכן המוסגר:

שחר, דבר בהווה ששערות הבחורים על הרוב שחורות, והוא הדין אדום או לבן, כל שאינו צהוב דק ממהרו:

צמח בו, מחדש, כי נפילת שער הנתק אינה כנפילת שער מזקנה שאינה חוזרת וצומחת, אלא כשעבר הנתק ישוב לצמוח שער בריא, אבל שער צהוב פעמים לא צמח בו, אלא הנתק הפך אותו לצהוב, ולכן אמר ובו שער צהוב דק, ולא אמר שצמח בו:

וטהרו הכהן, לפי שאמר טהור הוא, כסבור אתה שילך לביתו, על כן הוסיף וטהרו הכהן שדינו להטהר ע"י כהן בצפרים ובתגלחת ככל המפורש לקמן: