ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יב:ב

אשה כי תזריע, כי תתעבר, שבימי ההריון מזרעת עד עת הלידה שהזרע נגמר, כמו שתעשה הארץ בין עת הזריעה לזמן בשול התבואה:

וטמאה שבעת ימים, טומאת לידה אפילו לא ראתה דם, והוי"ו דוטמאה לתשובת התנאי:

כימי נדת דותה, כמו שהיא טמאה בשבעת ימי נדתה, כן תטמא בלידתה שבעת ימים רצופין, ומלת נדה על הדם הנודד מן הגוף שהתולדות דוחהו, ומלת דותה כמו וכל לבב דוי (ישעיה א' ה'), לשון מדוה וחולי, שבזמן נדתה ראשה ואיבריה כבדין עליה: