ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יא:ח

ובנבלתם לא תגעו, אפילו נשחטה קרויה נבלה, לפי שאסורה באכילה, אין שחיטה מטהרתה מידי נבלה, לכן אמר סתם, אבל במותרין נאמר וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה וגו', להוציא שחוטה:

לא תגעו, אם תרצו להיות טהורים לאכול קדש או ליכנס למקדש, אין רשאי לכם ליגע בנבלתם, ואינו אזהרה כמו טומאת מת לכהן כי ישראל מותרין להטמא, ודע שיש בענין זה ארבעה מינין, והן טהורים, בעלי סימן טהרה אחד, טמאים מפריסי פרסה, טמאין ההולכים על כפם ובכולן זכרה תורה דין הטומאה, בטהורין וכי ימות מן הבהמה וכו' (פסוק ל"ט), אבל נשחטה יצא מידי נבלה, בבעלי סימן אחד אמר כאן ובנבלתם לא תגעו, אפי' נשחטה, בטמאים מפריסי פרסה כגון סוס וחמור לכל הבהמה אשר היא מפרסת וכו' כל הנוגע בהם יטמא (פסוק כ"ו), ובטמאין ההולכים על כפם אמר וכל הולך על כפיו וכו' וכל הנוגע בנבלתם יטמא (פסוק כ"ז), ונכון הכל:

טמאים הם לכם, לשון טומאה על האכילה ועל הנגיעה, ולכן בשרץ המים לא נכתב טומאה, לפי שאינן מטמאין במותם, אלא שקץ הם לכם וכן בעוף וברמש לא נזכר מטעם זה טמאים הם לכם: