ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יא:כד

תטמאו, מבנין התפעל כלו' כשתגעו בהן אתם מטמאין עצמיכם, ותצטרכו להטהר קודם שתגעו אל הקדש או לבוא במקדש:

ולאלה תטמאו, מלת ולאלה שב על עתידין להאמר למטה, וכך פירושו האמורין למעלה אע"פי שאסרתי אותם באכילה, במותם אינן מטמאין במגע ובמשא, ואת אלה שאפרוט בענין מלבד שאסרתים באכילה בראש הענין גם תטמאו בנבלתם

כל הנוגע, כאן פי' מה משפט נוגע בנבלה שיטמא עד הערב, לא עונש אחר, ולמדנו שהאמור למעלה ובנבלתם לא תגעו אינו לחייבו מלקות, אלא משמעו הרוצה להיות טהור לא יגע בנבלתם והכתוב קצר כאן בטהרה, שצריך טבילה להטהר מטומאתו: