ביאור יש"ר על התורה, בראשית ז:יא

בחדש השני, לדעת רבי אליעזר שבתשרי נברא העולם החדש השני הוא חשון, וכן עיקר כי קודם מתן תורה היו מונים החדשים מתשרי שבעבור כן נקרא ירח האיתנים, לפי שבו נבראו יסודות השמים והארץ, כי מלת איתן על הכחות הנטועים בשמים ובארץ מעת הוייתן, כמו והאיתנים מוסדי ארץ (מיכה ו' ב') וספר הכתוב שבי"ז לחשון התחיל המבול, וכפל ואמר ביום הזה, כי בו נשלמו הק"כ שנה שהאריך להם הקב"ה אולי ישובו:

נבקעו כל מעינות תהום רבה, אותן המים שמתחת לארץ המוסגרים שם מזמן הבריאה, כמו שכתבנו (לעיל א' ט'), בקעו עתה ועלו ממעל לארץ בשטף גדול, גם לא יצאו ממקום אחד לבד אלא מכל צדי הכדור, ולכן אמר כל מעינות:

וארובות השמים, מלבד המים שעלו מתחת גם ירדו מן השמים גשמים רבים, ולשון ארובה הוא חלון שבגג הבית או האהל, ולפי שהשמים ידמו לעין הרואה כאהל נטוי על הארץ, והגשמים יורדים מתוכם על הארץ, כשיריקו שפע רב בדרך פלא הן לטובה הן לרעה יפול להם ע"ד מליצה לשון ארובה, כאילו נפתח החלל שבגג האהל להעריף משם המטר, וכן הנה ה' עושה ארובות בשמים (מ"ב ז' ב') על ההפלגה והרבוי, ומלשון זה למדנו שלא היה הגשם בדרך טבע כ"א זרם מים בזעם גדול לשחת כל בשר באף ובחימה: