ביאור יש"ר על התורה, בראשית מט:יז

יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח, הנחש הוא הצפעוני הרע בתכלית אשר ימית רבים בכחו העצום ובארס שמטיל בהם, והשפיפון הוא נחש דק כחוט השערה שנחבא באילנות לירות עצמו כחץ על יתר בעלי חיים, ומלא דרך הונח על הדרך הרחב לכל עובר ולחיילות, אבל אורח הוא השביל הצר להולכי רגל המוליך לצדדי הדרך לכפרים ולשדות, ומעתה פירוש הכתוב כך הוא, לא לבד ששבט דן ילחם בכחו ובגבורתו עם האומות כשיערכו אתו מלחמה פנים בפנים על אם הדרך, כמו הנחש החזק עלי דרך, אלא יבא ג"כ עליהם בתחבולות, ובערמה ילך ארחות עקלקלות באין רואה ויפול עליהם פתאום מאחריהם עד שיכריתם, כשפיפון עלי אורח שלא ימית העוברים בכחו ובעוצם ידו אלא בתחבולותיו, ולמשל על התחבולות ההם אמר שהשפיפון הקטן והחלש יוכל לנצח איש גבור ובעל מלחמה המזויין בחצים ומגן ורומח ורוכב על סוס שוטף במלחמה ומוכן לתשועה, ויהיה זה כשישוך השפיפון את עקבי הסוס ברגליו האחרונים, ואז ימוטו פעמי הסוס בעבור הכאב ויפול גם רוכבו אחור, וכן יעשה שבט דן בתחבולותיו, הנך רואה שאין בפסוק כפל ענין במלות שונות, כמו שחשבו קצת המפרשים: