ביאור יש"ר על התורה, בראשית מז:ט

ימי שני מגורי, ימי גרותי, שכל ימי הייתי גר בארץ, וכל החסידים הראשונים קראו לחיי העולם הזה בלשון גרות, כי באמת אינם העיקר והם כצל עובר לעומת חיי העולם הבא, וכן אמר דוד כי גר אנכי עמך (תהלים ל"ט י"ג), וכאשר התנדבו העם לעבודת בית האלהים אמר דוד, כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ (ד"ה א כ"ט ט"ו), וגם מזה ראיה שהיה נודע לקדושים ההם ענין השארת הנפש, כי מי שהוא גר בארץ אחרת לבסוף יחזור לביתו, והבן:

מעט ורעים היו ימי שני חיי, לא שהתאונן אל המלך על שני חייו כי מעט הם אבל כוונתו לומר אל תתמה על שנותי, כי מעט הם כנגד שנות אבותי שחיו יותר, אך מפני היותם רעים בעמל ואנחה, נזרקה בי שיבה, ואני זקן מאד בעיניך: