ביאור יש"ר על התורה, בראשית לט:יט

עשה לי עבדך, דרך בזיון, העבד הנבזה הזה אשר לך, לא הפקיד והממונה על הבית, ולא אמרה עבדי, לאמר שלא חשב אותה לגברת:

ויחר אפו, אין ספק שפוטיפר שאל את יוסף איך קרה הדבר והוא הגיד לו כפי האמת אף שהכתוב יקצר בזה, ובשמעו את דברי שניהם לא ידע למי יאמין, כי עד הנה הכיר את יוסף לאיש אמונים ונאמן ביתו, גם אין מן הבגד שמצא אצל אשתו להוכחה גמורה שהאמת אתה, ולכן אע"פי שבתחלה כששמע דברי אשתו חרה אפו, מ"מ לא הרג את יוסף מיד, כמו שהיה ראוי לעשות אם האמין לה, אלא נתנו בבית הסהר להיות שם כל ימי חייו פן יהיה הוא לבוז בעבור מה שספרה אשתו בפומבי, וכדי שיראו אנשי העיר שהוא חס על כבוד אשתו: