ביאור יש"ר על התורה, בראשית לט:י

ויהי כדברה, לא קבלה דבריו, כי מימיה לא הורגלה לחשוב על תיקון המדות וכשרון המעשים, וחשבה כי אין ספק שלבסוף יפול ברשתה אם תוסיף לחלות פניו יום יום:

לשכב אצלה, בסמוך, היא בבגדה והוא בבגדו, כי לא מצאנו לשון אצלה על המשגל, ואף בזאת לא שמע אליה:

להיות עמה, נזהר היה אפילו להתייחד עמה, עד שאירע מעשה שנשאר יחידי בעל כרחו לעשות מלאכת צרכי הבית כדרכו: