ביאור יש"ר על התורה, בראשית לז:ג

וישראל אהב את יוסף, אע"פי שהיה מביא אליו את דבתם רעה, חשב יעקב שלטובתם הוא מתכוין, ולכן לא נמנע מלאהוב אותו:

כי בן זקנים הוא לו, נראה שמנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק, ומכוון בזה לשון הכתוב שלא אמר כי בן זקונים היה, לפי שבאמת בנימין היה קטן ממנו, גם יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים, אבל אמר כי בן זקונים הוא לו, שהיה כן בעיניו כי בו בחר מכל בניו לתכלית זה:

כתנת פסים, היה מצבעים רבים שכל פס ממנו היה מצבע בפני עצמו ותרגום ככף איש (מ"א י"ח מ"ד), כפסת ידא, ועשה כן יעקב כדי שיובדל במלבושו משאר האחים, וידעו כולם שהוא הבן האהוב לאביו וייראו משלוח יד בו: