ביאור יש"ר על התורה, בראשית לה:כב

ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא, עד שלא בא לחברון אצל יצחק אירע כל זה:

וישכב את בלהה פילגש אביו, נחלקו רבותינו בדבר, יש אומרים שכיבה ממש, וחשב ראובן כי לא היתה אסורה עליו להיותה פילגש שהיא האמה המיוחדת לאדם למשכבו בלא כתובה ובלא קידושין, ויש אומרים שלא חטא בשכיבה ממש רק שבלבל משכבו, כי בראותו שאחרי מות רחל ייחד יעקב מטתו באהל בלהה, נתקנא אל לאה אמו והסיר את משכבו משם, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכבה:

וישמע ישראל, ספר הכתוב ענותו, כי שמע בחלול בנו יצועו, ולא צוה שיוציאוהו מביתו מכלל בניו ולא ינחל עמהם, אבל ימנהו עמהם ויהיו שנים עשר והוא ימנה ראשון, כי נשאר עוד בכור ליעקב כל ימי חיי האב, אולם סמוך למיתתו הוכיחו על זה ונטל ממנו הבכורה:

ויהיו בני יעקב שנים עשר, הודיע הכתוב בזה שכבר היו בני יעקב שנים עשר קודם המעשה הזה, כי לא נולד לו אחר כך בן, ולכן הדבר ההוא לא עשה פגם במשפחה המקודשת, כמו שאחז"ל שהיו כלם שוין בקדושה: