ביאור יש"ר על התורה, בראשית לד:טו

אך בזאת נאות לכם, ולא פירשו במה יאותו להם, כי לא אמרו בפירוש לתת לו את דינה, אלא כונתם לומר נאות לכם במה שאמרתם להתחתן בכם מכאן ולהבא ולשבת אתכם, אבל לא לתת לכם את דינה אחרי אשר הוטמאה, כי לחרפה הזאת שוב אין תקנה, וכן משמע מלשון הכתוב כי מלת אך בא למעט, כלומר את אחותנו לא נוכל לתת לך כי כבר נבעלה לאיש אשר לו ערלה, אכן בזאת נאות לכם, ואין פירוש מלת בזאת, בתנאי הזה שנזכור אח"כ, אלא פירושו אך בדבר הזה ששאלתם להתחתן בנו נאות לכם, כי יש לתקן הדבר באופן שלא תהיה לנו לחרפה, וזה בהמול לכם וכו', והראיה על אמתת הפירוש הזה, מה שאמרו להמול לכם כל זכר, ואילו כוונתם על נתינת דינה לשכם היה די שישאלו להמול את שכם בלבד כי הוא העיקר: