ביאור יש"ר על התורה, בראשית לב:יט

לאדני לעשו, מאחר שהדבור הוא לנוכח עשו היא די לומר מנחה היא שלוחה לאדוני ואין צורך להוסיף לעשו, אלא יעקב צוה שלא יראה השליח את עצמו כמכיר את עשו, פן יחשוב עשו שידע אחיו שהוא הולך לקראתו ושלח לו דורון מחמת יראה, אבל יראה השליח את עצמו כמו שליח לשעיר וכבלתי מכיר את עשו, ואם יפגשהו בדרך יאמר לו אני שלוח לאדוני לעשו שהוא יושב בשעיר:

גם הוא, יעקב: