ביאור יש"ר על התורה, בראשית לב:יד

וילן שם בלילה ההוא, לא מצאנו שענה ה' דבר לתפילת יעקב והיה ראוי א"כ שיפחד עתה יותר ממה שפחד בתחילה, בראותו כי השם לא פנה אל תפילתו, אבל הפך מזה מצאנו שהיה יעקב מכאן ואילך שלו ושאנן, לא חשב עוד להכין עצמו למלחמה, ולא ירא איך יפול דבר, אלא נתעסק לערוך המנחה והעביר משפחתו את הנחל כאיש גבור ואח"כ הקדים לעבור לפניהם עד גשתו עד אחיו, אין זה אלא שמיד אחר התפילה הרהיב השם עוז בנפשו ונתחדש בו הבטחון הנפלא שלא יגע בו יד עשו לרעה, ובבטחון הזה לן שם כל הלילה בלב שקט, ולא זכר הכתוב עוד שום דבר מיראתו, וטעם שלא ענהו השם מיד אחר שהתפלל ולא אמר לו בפירוש אל תירא יעקב כי אתך אנכי, לפי שחפץ השם להודיע לו דבר זה ע"י המלאך שנאבק עמו, כי כן אמר לו כי שרית, וכו' ותוכל, כמו שנפרש שם:

מן הבא בידו, מאשר עמו, כי עשרו היה צאן ובקר ומהם שלח כי בדרך היה ואיננו מקום לשלוח לו כלי כסף וכלי זהב:

מנחה לעשו אחיו, חשב לפייסו בדורון כמו שכתוב לפנינו כי אמר אכפרה פניו, ועוד להראות לו את עשרו כמו שאמר לו בתחלה ויהי לי שור וחמור ושעם כל זה הוא אינו מתהלל בעשרו ורוצה להתגדל עליו, אלא שולח לו מנחה כעבד אל אדוניו: