ביאור יש"ר על התורה, בראשית לב:יא

קטנתי מכל החסדים, אתה ה' הרבית להיטיב עמי בכל העשרים שנה שהייתי בבית לבן והגדלתני והעשרתני בחסדיך, אולם ידעתי אני בעצמי שלא הייתי כדאי אפילו לטובות ההמה, כי קטון אני מהיות ראוי לכל החסדים שעשית עמי, וביותר בראותי עתה שלבי מלא פחד ורעדה, מכיר אני בזה שקטנתי מכל החסדים וכו', שאין אני כדאי להיות מלובש בעוזך:

כי במקלי, היא ראיה שמביא על אבדן הכח ההוא, כאומר הרי בעברי את הירדן הזה הייתי עני וחסר כל, ועכ"ז בטחתי בה' כי הוא הרהיב אז בנפשי עוז, ולכן עברתיו בשמחה כדרך שכתבנו על פ' וישא יעקב רגליו (לעיל כ"ט א'):

ועתה הייתי אבל עתה עם כל העושר שיש לי במקנה ובעבדים הנני דואג כ"כ פן אבולע עד שהוצרכתי לבקש תחבולה כדי להנצל מאחי ולכן חציתי את עמי לשתי מחנות, כדי להציל את חציים אם יחזק עשו על חציים:

לשתי מחנות, אין כוונתו להגיד בזה את רוב עשרו, כי לא לרבויים חלקם לשנים אלא לצורך המלחמה, ואף אם היה מחנהו קטן היה חולקו לשנים, והיה לו לומר ועתה הייתי למחנה גדולה, אלא בא להגיד על השתדלותו שהוצרך לחצותם מדאגה איך יפול דבר, כמו שכתבנו: