ביאור יש"ר על התורה, בראשית לא:א

את דברי בני לבן, לא שאמרו לו כך, אלא שהיו מדברים ביניהם באופן שיוכל לשמוע, ואין ספק ששמעו כזאת מאביהם:

לקח יעקב את כל אשר לאבינו, לא שכבר לקח הכל, אלא כונתם לומר שיעקב הולך ומתגדל, ונכסי לבן הולכים ומתמעטים, ובהיות גם המעט הנשאר מצאן לבן ביד יעקב ותחת רשותו, הנה הוא כאילו כבר לקח הכל, כי שוב לא יוכל אבינו להציל מידו כלום:

ומאשר לאבינו, והראיה על גניבתו הוא כי כל עשרו הוא מאשר לאבינו שהרי קודם לכן לא היה לו כלום משלו, ואין ספק שלא היתה כוונת אבינו להעשירו כ"כ בתנאים שהתנה עמו, א"כ הוברר הדבר שהוא התל באבינו ובמרמה עשה עושר ולא במשפט:

את כל הכבוד, כל הדברים שהן גדולות בעיני הבריות, וכשיראו שישנם בזולתו יגדל בעיניהם נקראים כבוד, לפי שגורמין כבוד לבעליהן מכל זולתו, שיכבדוהו ויגדלוהו בעבורן, לכן העושר והנכסים נקראים כבוד, הממשלה נקראת כבוד, כמו והגדתם לאבי את כל כבודי (לקמן מ"ה י"ג), החכמה, והתבונה נקראים כבוד, כמו כבוד חכמים ינחלו (משלי ג' ל"ה), וכל שכן הנבואה ורוח אלהים, כמו ולפני כבוד ענוה (שם ט"ו ל"ג):