ביאור יש"ר על התורה, בראשית ל:מ

והכשבים, הבדיל העקודים והנקודים והטלואים הנולדים, שהם אותם שזכר בפסוק שלפני זה, ולא לקחם עדיין לעצמו להיות שכרו, כי אם כל זמן היותם קטנים הנהיגם בראש העדר, כדי שהצאן המתחממות תתננה עיניהן בהן ותלדן כמותן, וזהו ויתן פני הצאן אל עקוד, אולם כשהגדילו הוולדות והיו ראויות לילד, לא שתם עוד על צאן לבן כי אין לשמרן שיהיו תמיד בראש העדר ולא יבאו בין שאר הצאן, ואדרבה יש לחוש אז, פן יראו הצאן הלבן ויתחממו מהן לילד כמותן, לכן לקחם בשכרו והנהיגם לעצמם, ועשה מהם עדרים לבדם, ושם לא היו כ"א עקודים נקודים וטלואים:

אל עקד וכל חום בצאן לבן, אל כל עקוד ואל כל חום שמצא בצאן לבן:

ולא שתם על צאן לבן, אצל שאר צאן לבן: