ביאור יש"ר על התורה, בראשית ל:לח

ויצג, לשון תחיבה ונעיצה:

ברהטים, במקום מרוצת המים בבריכות העשויות בארץ להשקות שם הבהמות:

אשר תבאן, עד סוף הפסוק הוא מאמר מסוגר, ובא לפרש למה הציג את המקלות במקום ההוא, ואמר לפי שהיו רגילות לבא שמה הצאן (דהיינו הנקבות) לשתות לנוכח הצאן (האחרות שהם הזכרים), והיו רגילות להתחמם שם בבואן לשתות, לכן הציג שם את המקלות, ובפסוק שלאחריו סיפר שכך קרה בפועל שנתחממו הצאן אל המקלות ותלדן וכו', וכן משמע מפיסוק הטעמים:

ויחמנה, מלה מורכבת מסימן הזכרים וסימן הנקבות, כי לזכרים לבד יאמר ויחמו, ולנקבות לבד יאמר ותחמנה, ואולי לפי שפועל החמימה שב על שניהם כי הצאן הזכרים וגם הנקבות התחממו אלה נגד אלה, לכן התחבר במלה זו סימן הזכרים והנקבות: