ביאור יש"ר על התורה, בראשית כח:טו

והנה אנכי עמך, טעם מלת והנה כאומר, עתה שהבטחתיך לקיים בך כל מה שייעדתי לאברהם, הנה לא תירא עוד מעשו אחיך, ותדע שאני אהיה עמך בכל מה שתעשה, וכן היה, כי מרגע שהקיץ יעקב משנתו מצא בעצמו אומץ לב וכח גדול, ובו עשה חיל בכל אותן עשרים שנה שישב בבית לבן, והכח הזה שהלבישהו השם עתה הוא אשר דברנו עליו (לעיל ט"ו א'), שבו היה מלובש אברהם כשנצח את המלכים, אולם כששב יעקב מפדן ארם סר ממנו הכח הזה לפי שעה, ולכן היה ירא מעשו, כמו שנפרש שם:

כי לא אעזבך, לא אחדל מלהפליא עמך עד אשר אקים את דברי הטוב שהבטחתיך:

את אשר דברתי לך, לשון דבור עם מלות לו ולך ולי ולהם (בלי שיתלוה עמו הפעול שהוא הדבר המדובר) יורה תמיד על ההבטחה בין שתהיה אמירת ההבטחה אליו או לאחר בשבילו, ועם מלות אלי אליך אליו אליהם, הכוונה על הדיבור לבד: