ביאור יש"ר על התורה, בראשית כב:ג

וישכם אברהם בבקר, הצדיק הזה לא השיב דבר לציווי השם אע"פי שהיה זר בעיניו מאד, כי לא הסתפק רגע בהבנת המאמר והעלהו שם לעולה, אלא חשב שבודאי כוונת הבורא היתה שישחט את בנו, ועכ"ז לא הרהר אחר דבריו ית', אלא נהג צניעות בעצמו ולבש יראה נפלאה בחשבו בקרב לבו, אמת שכפי קוצר שכלי ודעתי לא יאות לו ית' ציווי אכזרי כזה, אבל מי אני לבא בסוד ה' ולחקור במה שגזרה חכמתו הנעלמה מעיני כל חי, די לי לידע בלי ספק שרצונו בכך, ועלי החיוב לשמוע בקולו, וזאת היא מעלת יראת ה' הנכבדת, ולכן אברהם לא ענה דבר אלא קם בבוקר ומהר לעשות רצון קונו בשמחה:

ויבקע עצי עולה, הגיד הכתוב זריזותו במצוה, כי חשש פן לא ימצא על ההר אשר יאמר לו השם עצים מזומנים:

ויקם וילך, כך דרך הכתוב להוסיף לשון קימה אצל ההליכה להורות על הזריזות:

אל המקום, אל ארץ המוריה כמו שאמר לו השם, ובטח שהוא ית' יראהו את ההר אשר יבחר בו: