ביאור יש"ר על התורה, בראשית יט:ה

איה האנשים אשר באו, כי ידענו בלי ספק שבאו אליך:

ונדעה אתם, במשכב זכור, כי שורש ידע כנוי לשכיבה, כמו ואיש לא ידעה (לקמן כ"ד ט"ז), והראיה לזה מתשובת לוט שרצה לפייסם בשתי בנותיו, והנה לא המתינו להרע עמהם עד אור הבקר כאשר חשב לוט, אבל טרם ישכבו באו לתבעם לאותו פועל מגונה, כי היתה כוונתם לבזותם ולנבלם כדי שישמע מעשה פתגם הרעה שיעשו, ולא יבואו עוד זרים אל ארצם, ואם לא היה כן לא היו מזכירים הזמה ההיא קודם עשותה, ועוד נבין מזה עד היכן הגיע השחת נפשותם כי לא היה להם בושת פנים להגיד בפומבי ובקול גדול כל מאוויי רשעתם ולזה אמר הנביא וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה (ישעיה ג' ח'):