ביאור יש"ר על התורה, בראשית יט:יז

ויהי כהוציאם וכו' ויאמר, מלמד ששניהם הוציאו את לוט ואת משפחתו, ומיד חזר האחד לסדום לשחתה, והשני אמר ללוט המלט וכו', ולזה כיון יב"ע:

המלט על נפשך, כמו בנפשך, כלומר המלט מהר ממקום זה למען תהיה לך נפשך לשלל:

אל תביט אחריך, טעם האיסור הזה אינו כדי שלא יראה בהכרת רשעים, כי הכתוב אומר ושלומת רשעים תראה (תהלים צ"א ח'), ולמה במשפט סדום לא ישמח צדיק כי יחזה נקם ? אלא הענין כך, השם ב"ה לבדו בוחן לב, וזולתו אין יודע, ואפי' המלאכים אינם יודעים עומק המחשבה שבלב, כמו שכתוב כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם (ד"ה ב' ו' ל'), ולכן כשראו המלאכים שהם מתעצלים לצאת, חשבו שכולם היו מסופקים בדבר ה', ושגם לוט פוסח על שתי הסעיפים היהיה כדבר הזה אם לא, ולכן אמר לו, השמר לך מהביט אחריך לראות היעמדו דברינו שאמרנו בשם ה' שתשחת העיר, כי מי שיעשה מעשה זה מחוסר אמונתו, ילכד גם הוא בעון אנשי סדום שאינם מאמינים בה', אולם השם ידעכי לוט מאמין בדבר, וסבב צווי זה כדי שתמות אשתו בעברה על דברי המלאך ותקח כפלים ככל חטאותיה, כמו שיתבאר:

ההרה המלט פן תספה, ואח"כ אמר לו כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה, א"כ איך יספה בעון העיר, אם לא יתחיל הפורענות רק אחר בואו שמה? אלא צריך לידע שעונש אנשי סדום כלל שני דברים כמו שנוכיח מן הכתובים, א' המטרת גפרית ואש שהתחילה מיד בעלות השחר להמית הרשעים, ולזה הזהירו אל תביט אחריך בעבור רדת האש, והב' היא המהפכה שהתחילה כאשר יצא השמש על הארץ, ועליה אמר כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה, ולקמן יתבאר יותר: