ביאור יש"ר על התורה, בראשית יח:א

וירא אליו ה', מחובר לפרשה שלפניו, ולכן לא אמר וירא ה' אל אברהם, והטעם כי בעבור שנמול וקיים מצות ה' זכה לגלוי שכינה להודיעו כי רצה האלהים את מעשהו, והנה סיפר הכתוב בדרך כלל שהשם נראה אליו, ואח"כ בא לפרש היאך, ואמר שראה ג' אנשים וכו', וכל הענין הנכתב בסמוך אינו אלא פרטו של פסוק זה וירא אליו ה' וכו', ונמשכה הנבואה הזאת עד ואברהם שב למקומו, ולפיכך כל מה שדיבר המלאך בפרשה זו הם דברי השם ב"ה, וכן מ"ש ויאמר ה' צעקת וכו' הכוונה ששם הדברים בפי המלאך, כי המלאכים נקראו בשם ה' כדכתיב כי שמי בקרבו (שמות כ"ג כ"א), וכן וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכו' (שם ג' ב'), וכתוב שם וירא ה' כי סר לראות:

והוא יושב פתח האהל, להיותו חולה וחלוש הכחות מפועל המילה לא היה בו כח לעמוד על רגליו וכ"ש לילך אנה ואנה לעשות צרכי ביתו אלא היה יושב תחתיו פתח אהלו צנוח שם עד ישוב כחו אליו:

כחום היום, מליצה זו ענינה תמיד על עת הצהרים שאז היום חם ביותר, וראיה ויבאו כחום היום אל בית איש בושת והוא שוכב את משכב הצהרים (ש"ב ד' ה'), אבל מליצת חם השמש ענינה על עת הנץ החמה כמו שאפרש (שמות ט"ז כ"א), ואמר כאן שקרה זה בעת הצהרים להודיע שלכן לא הפציר אברהם באורחים שילינו אלא שיסעדו לבם ואחר יעבורו, משא"כ בלוט שבאו בערב אמר להם ולינו: