ביאור יש"ר על התורה, בראשית טו:ו

והאמין בה', כל מקום שבא לשון אמונה ואחריו בי"ת ענינו שהאמונה נשענת על דברת המדבר שלא יכזב, אע"פי שהדבר סותר לסברתו ולשכלו, וכן כאן ידע אברהם שהשם ית' אל אמונה וכל הבטחותיו יתאמתו בפועל, לכן עם היות שהדבר זר בעיניו שזקן כמוהו יוליד בנים, האמין באל הנאמן ולא שאל לו אות על זה, ואין כן אמונה שאחריה למ"ד שהיא נוסדת על סברת השכל, כלומר שמאמין לפי שהדבר נצטייר כן בלבו, יהיה המגיד מי שיהיה:

ויחשבה לו צדקה, הקב"ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על שהאמין בו ולא שאל לו אות ברית על דבר יוצא ממנהג התולדות, וצדקה כמו וצדקה תהיה לנו (דברים ו' כ"ה):