ביאור יש"ר על התורה, בראשית יד:טז

את כל הרכוש, רכוש סדום ועמורה:

וגם את לוט, שהיה עיקר סבת המלחמה, והנה כשראה לוט גודל נדיבות אברם שהסתכן בעבורו, והתשועה הגדולה שנתן לו השם חלף נדיבות לבו, היה ראוי לו לעזוב אהבת הקנינים המדומים וללכת אחרי הצדיק הזה כדי ללמוד ממעשיו ולהנצל בזכותו מסכנות אחרות מאחר שראה שה' עמו, אבל להיותו כרוך אחר הטובות הגופניות ובלתי רגיל לחשוב אלא בדברים שתחת השמש, לא שת לבו גם לזאת, ותכף שניצול מן השביה עם כל הרכוש אשר לו, שם לדרך פעמיו והתישב שנית בין אנשי סדום, ושם קרה לו מה שקרה: