ביאור יש"ר על התורה, בראשית יב:י

ויהי רעב בארץ, בארץ כנען שישב בה אברם, והנסיון הזה קשה עד מאד, כי אחרי שצוהו ה"ית ללכת לכנען הביא עליו שם רעב כבד מאד עד שלא היה יכול להחיות את נפשו ואת נפשות ביתו, ואיך לא יתרעם על דברי השם שהבטיחו ואעשך לגוי גדול ואברכך, ועתה נפשו בו תתעטף מפני זלעפות רעב, ונוסף על זה כי להיותו אז בדרומה של ארץ ישראל אין לו מקום להמלט שמה מן הרעב רק ארץ מצרים, ואברם ידע כי יושבי מצרים הם עם בזוי ומגואל שטופי זמה ויסתכן שם בעבור אשתו, ועכ"ז לבבו נאמן בה' וסבל הצרות האלה בנפש חפצה, וזאת נחמתו בעניו ששמר מצות אלהיו:

לגורשם, לא להתיישב אלא לגור בדרך גרות, כי הרעב הכריחתו לצאת משם עד יפקוד ה' את ארץ כנען לתת להם לחם ואז ישוב, ולזה הוסיף הכתוב הטעם, כי כבד הרעב בארץ: