ביאור יש"ר על התורה, שמות ט:לד

כי חדל המטר, מרוב רשעתו בקש תואנה על כי חדל גם המטר, והוא לא שאל אלא על השבתת הקולות והברד, והתנצל שעל כן לא שלח את העם:

ויסף לחטא, לא נמצאת מליצה זו לא בסור הצפרדע ולא בסור הערוב אע"פי שגם אז התל במשה, והטעם כי בכל המכות שעברו הצרה רפתה את לבבו, ואם הכביד לבו במחשבות שוא, היה בוש בעצמו לחטוא בשפתיו ולחלל הבטחתו, אבל בסדר הזה שבו השם חזק את לבו, נעשה חזק כצור חלמיש, ומיד שסרה המכה לא נכלם לפני משה והוסיף לחטוא בשפתיו ולדבר תועה על ה' והתלוצץ בנביאיו:

הוא ועבדיו, השם חזק גם את לב עבדיו בעבור כי איש את רעהו יאמר חזק, כמו שאמר אח"ז כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו: