ביאור יש"ר על התורה, שמות ט:יא

ולא יכלו החרטמים, לא נזכר בשום תוכחה ומכה צרת החרטומים זולתי בשחין, ואין ספק שלא נמלטו הרשעים האלה מן הצרות הראשונות, אלא נזכר זה כאן להודיע שעיקר הפשע הזה בחכמי מצרים ובחרטומיהם שהיו מכת צרי ה' ובוזי שמו ומכחישים בנפלאות תמים דעים, לכן לא יכלו אלה החכמים בעיניהם לעמוד לפני משה שהיה החכם באמת והחסיד שבחסידים, ושבעו בוז וחרפה בראות עצמם מלאי שחין ולא יכלו מלט נפשם: