ביאור יש"ר על התורה, שמות לד:כד

כי אוריש, לשון גירושין:

והרחבתי את גבולך, ושמא תאמר ערי הגבול רחוקים המה מבית הבחירה, ואיך אעזבם לעלות לירושלים אף על פי כן אני מבטיחך שלא יחמד איש את ארצך:

ולא יחמד, כל כך אשלח אימה בלב השכנים, עד שלא יחמדו לקחת את הערים הנעזבים מיושביהם, כאשר יעלו כל הזכרים לירושלים וכבר פירשנו (לעיל כ' י"ד) ענין החמדה, ובמה יבדל מענין התאוה, שהתאוה בלב והחמדה מקושרת עם המעשה, כי אין ספק שיתאוו האומות לירש את הארץ הטובה ההיא, ואולם בעבור האימה והפחד שתהיה עליהם, ישקוטו ולא יחמדו לקחתה במעשה: