ביאור יש"ר על התורה, שמות לב:ז

וידבר, בלא מלת לאמר, ואין זה משפט הלשון, לכך פירשו חז"ל שהוא לשון קושי, וגם מזה ראיה למה שפירשנו שלא היתה המחשבה הראשונה לחטוא בע"ז, כי לא אמר למשה לך רד ביום שעשו העגל, שבלי ספק היה יורד מיד, אבל ממחרת כשזבחו העם והשתחוו לו וקמו לצחק, אז אמר למשה לך רד כי שחת עמך:

כי שחת עמך, שחת העם לא נאמר, אלא שחת עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירת אותם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו, ולשון שחת יורה על עון ע"ז: