ביאור יש"ר על התורה, שמות לב:ד

ויצר, לשון צורה, כמו ויצר את שני העמודים (מלכים א' ז' ט"ו):

בחרט, נתך בדפוס, עשה דפוס של חמר כדרך המתיכין ועשה בו צורת העגל, והשליך הזהב בתוכו ונעשה העגל, כמו שמספר אח"כ ואשליכהו באש:

אלה אלהיך ישראל, אין טפש בעולם שיחשוב, כי הזהב הזה אשר היה שאזניהם עד היום והיום נעשה עגל מסכה, הוא אשר הוציאם ממצרים, אבל אמרו כי כח הצורה הזאת והרוח שישבו העלום משם:

אלהיך ישראל, ולא נאמר אלה אלהינו מכאן שהערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו אל אהרן והם שאמרו כך, ואח"כ הטעו את ישראל וכן משמע מלשון הכתוב שבפריקה אמר ויתפרקו כל העם, וכאן אמר ויאמר ולא נזכר כל העם, אלא קצתם, כי התחיל המון העם להחלק למחלוקות ומרבים העצות והמחשבות, וקצתם נדו מן הכונה הראשונה שהיתה להם, לעשות להם צורה ההולכת לפניהם, ושמוהו מקביל מוחש לכונן אליו כשיספרו נפלאות אלהיהם, כאשר עשו הפלשתים, בארון שאמרו כי האלהים שם, וכן נעתקו מענין לענין וממחשבה למחשבה עד שהתחילו לכונן אליו העבודה והתפלה, ולהקריב לפניו, ככל עובדי ע"ז, והנה, עברו על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שנאסר לישראל השתוף, והעבודה לזולת השם, וזהו שנאמר וימירו את כבודם וכו' שכחו אל מושיעם (תהלים ק"ו כ'), כלו' שכחו דברו אשר צום: