ביאור יש"ר על התורה, שמות לא:יח

ויתן, נמשך לפניו, אל אלהים הנזכר בסוף הפסוק, והנה מפשטות הכתובים נראה שהצווי למשה על מלאכת המשכן היה בארבעים יום הראשונים, טרם עשותם את העגל, וקודם רדתו מההר עשו את העגל, ומשה לא הגיד לישראל ציווי המשכן עד למחרת יו"הכ, ובסוף המ' יום הראשונים האלה נתן ה' למשה שני לחות העדות (ובסמוך ל"ב ל'), אפרש יותר:

לדבר אתו, כל החקים והמשפטים הנאמרים עד הנה וציווי המשכן עד וינפש:

באצבע אלהים, אמר באצבע כדי לשבר את האזן והכונה שהיה מכתבם מעשה אלהים, ולא השתתף בו לא פעולת אדם ולא פעולת שום כח מהכחות הנבראות כ"א ברצון ה' וחפצו לבד: