ביאור יש"ר על התורה, שמות כט:ב

ולחם מצות, שלשה מיני לחם היו, רבוכה וחלות ורקיקין, הרבוכה היא החלה החלוטה ברותחין כשהיא בצק, ואח"כ אופה אותה בתנור ואחר אפייתה מטגנה, במחבת שהוא כלי שהיה במקדש לאפות בו מנחת המחבת על האור בשמן, ולא היה לו שפה סביב כמנהג הכלים, ולכן החלה הנאפת בו היתה עבה, שלא תשפך מהמחבת, וגם היתה קשה לאחר אפייתה, מתוך שאינו יכול לתת בו שמן הרבה, כי היו שולי המחבת צפים, והחלות והרקיקין הן הנאפות בתנור בלבד, בלא חליטה ובלא טגון, וההבדל שבין חלות ורקיקין, שהחלות בלולות בשמן בעודן סולת, והרקיקין משוחין בשמן אחר אפייתן, ומכל מין ומין הביא עשר חלות:

בלולת בשמן, כשהן קמח יוצק שמן ובוללן:

משוחים בשמן, אחר אפייתן מושחן כתמונת נו"ן, אלא שרגלה יוצאת ונמשכת גם לצד ימין: