ביאור יש"ר על התורה, שמות כג:לג

לא ישבו בארצך, לפי שאסר בפסוק שלמעלה כריתת הברית עם ז' עממין ועם אלהיהם, בא עתה לתת טעם לשתיהן, לא תכרות להם ברית, דהיינו לא תתרצה שישבו בארצך, פן יחטיאו אותך לי בדרכיהם הנשחתות, ולא תכרות ברית לאלהיהם לקיימם בארצך מבלי הכריתם, כי אם תעשה כן לבסוף תעבוד גם אתה את אלהיהם:

כי יהיה לך למוקש, הוסיף לתת טעם לדבר מדוע החששא ההיא יותר ראויה אם יקיימו את העצבים המתים, אף אם יאבדו את עובדיהם, ואפשר שיחשבו בלבבם שאין רע בקיום הפסילים והמצבות, אם לנוי או לזכר לבד ואמר כי יהיה לך למוקש, כלומר כמו המוקש הנתון על דרך בני אדם שקשה להשמר ממנו, כן תועבת הע"ז המצויה תמיד לנגד עינינו, תדיח נפש יקרה להטותה אחריה, ורגליה יורדות אל חדרי מות, והנה עד כה ספר הברית: