ביאור יש"ר על התורה, שמות כב:ד

כי יבער, כל לשון בער נופל על הסרת דבר מה, האש המסיר ומכלה את העצים נקרא בוער, ולפי שבכלות העצים תכבה האש, נקראו גם העצים בוערים, וכן כל מי שאין בו דיעה נקרא בער מלשון נבער כל אדם מדעת (ירמיה י' י"ד), והבהמות לפי שנעדר מהן כח הדעת נקראות בעיר, ומי שמוליך בהמתו לרעות בשדה נאמר עליו שהבעיר את השדה לפי שהוא סבה לכלות כל אשר בו, והבהמה מבערת בשדה:

ושלח את בעירה, אחז"ל זהו נזקי מדרך כף רגל:

ובער, הוא נזקי השן האוכלת ומבערת:

בשדה אחר, בשדה של איש אחר:

מיטב שדהו, יש אומרים שדהו של ניזק, כי שמא אכלו הבהמות מן המיטב, וי"א של מזיק, שאם בא לשלם לו קרקע, יתן לו שוה נזקו ממיטב שדותיו: