ביאור יש"ר על התורה, שמות כ:י

ויום השביעי, של כל ששת ימים, וכבר ידוע להם איזה יום הוא השביעי ממדבר סין כשירד להם המן, כמו שפירשנו (לעיל ט"ז כ"ב וכ"ג):

שבת לה' אלהיך, לא שישבות למצוא מנוח מעבודת ששת הימים, אלא לה', בעבור השם ששבת ביום השביעי מכל מלאכתו וברכו וקדשו, כן יפסוק הוא מדרכי חול שלו ויקדש היום לאלהיו:

לא תעשה כל מלאכה, ולהלן (ל"ה ב') מפורש שהעושה מלאכה בשבת חייב מיתה:

אתה, כולל כל מי שהוא בן מצוה:

ובנך ובתך, אלו הקטנים ששמירתם עליך שצא יעשו מלאכה לדעתך וברצונך, וכן עבדך ואמתך שהם ברשותנו עלינו לשמרם ולמנעם מעשות כל מלאכה אפילו לאחרים:

ובחמורך, שלא יניחה לעשות מלאכה ביום השבת:

וגרך אשר בשעריך, על דרך הפשט ידבר בגר תושב הנקרא גר השער, והוא המקבל עליו לשמור שבע מצות בני נח ולא הוזהר על השבת, אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה בו לצרכנו, וכן מה שאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה (דברים י"ד כ"א) מדבר בגר תושב: