ביאור יש"ר על התורה, שמות ב:יז

ויגרשום, להשקות הם תחלה כמנהג בכל הימים, אבל זה היה חמס כי כיון שהן מלאו הרהטים הרי המים שלהן, אלא שלא היה בהן כח לעמוד בפני הרועים והוכרחו להניח להם המים, והנה בא כנוי הזכרים במלת ויגרשום, כי אולי מוסב על צאן אביהן הנזכר למעלה, והכונה כי הרועים גרשו את צאן הבנות מן הרהטים והביאו שם את צאנם:

ויקם משה ויושען, כפי הנוהג שבעולם לא היה משה מסתכן עצמו בעבור דבר נקל כזה, כי תכלית התשועה הזאת היתה שמהרו הבנות יום זה לבא העירה, ועוד איך מלאו לבו לעמוד נגד רועים זדים כאלו ? אין זה אלא שנצנצה בו רוח אלהים, והיא עוררתו ואמצה אותו לעשות מה שעשה: