ביאור יש"ר על התורה, שמות ב:יג

ביום השני, כי כל כך היה אוהב את אחיו שלא יכול למנוע עצמו מלצאת אליהם יום יום, אלא שלא האריך זאת ימים רבים כי הוכרח לברוח:

שני אנשים עברים, להגיד שבחו של משה, שלא הרג תמול את המצרי בעבור היותו מצרי ולפי שנפשו קשורה בנפש אחיו, אלא להציל את העשוק מיד עושקו, והראיה כי ביום השני גער באיש אחד שעורר מדנים את רעהו, אע"פי שהיו שניהם עברים והיה ראוי לחמול גם על המעול בהיותו מאחיו:

ויאמר לרשע, הכתוב מעיד על רשעו, ומשה בחכמתו הבין שאין הדין עמו ולכן הוכיחו: