ביאור יש"ר על התורה, שמות יז:ג

ויצמא וכו' וילן, קצר הכתוב ולא הודיע ששב העם בתשובה והתפללו אל ה', אבל אין ספק שכאשר הוכיחם משה על שרבו עמו, הודיעם שמידם זאת להם כי חטאו לה' בחללם את יום השבת על כן באה להם הצרה הזאת, ושהדבר תלוי בם להתחנן אל ה' שיושיעם, והכתוב לא זכר שענו אותו דבר, מזה נבין שקבלו תוכחתו והתפללו אל ה', כי לולי כן היו מדברים אליו עוד קשות כהנה וכהנה, ועוד אילו לא שבו מחטאתם לא היה השם עושה עמהם פלא גדול כזה להוציא מים מצור חלמיש, ואולם ה"ית לא פנה מיד אל תפלתם, והניחם זמן מה בצרתם עד שבאו לצמאון גמור, כי היו חייבין לקבל הצרה הזאת בעבור חטאתם, ולזה אמר ויצמא שם העם צמים והנה אפילו בעת שגדלה הצרה לא רבו עוד עם משה, לפי שהאמינו עתה שעל פי ה' הסיעם ושחטאו חטאה גדולה לנסות את ה', רק הלינו כדרכם בכל התלונות ואמרו:

למה זה העליתנו, אם לא מצאנו חן בעיני ה' ונתחייבנו מיתה לשמים, למה העלנו ממצרים להמית אותנו במדבר בצמא, הלא טוב לנו אז מעתה, ועל זה לא הוכיחם משה עוד: