ביאור יש"ר על התורה, שמות טז:לב

למשמרת לדרתיכם, בעבור כי פלא המן לא היה אלא לשעתו, דהיינו כל עוד היותם במדבר, ואין בכל הנסים שעשה ושיעשה ה' לישראל דוגמתו שירד מאכל מן השמים, לכן כדי שלא יאבד זכרו צוה ה"ית להניח עומר ממנו למשמרת, והפליא ה' לעשות נס בעומר הזה, כי כל שאר המן הבאיש אם הותירו אותו עד הבוקר, וזה יתקיים למשמרת עולם לדור ודור:

למען יראו את הלחם, אין הכונה שיראו אותו בלבד, אלא בעבור יקחו מוסר ויוסיפו לקח ע"י ההתבוננות בנס הגדול ההוא והנרמז בו, כגון יבינו אושר הבוטח בה' כי בכל יום היו משליכים על ה' יהבם שימטיר להם מן והוא כלכלם, יבינו כי רק על פי ה' יחיה האדם כמפורש במשנה תורה, יתבוננו חסדי ה' שלא מנע מהם המן כל המ' שנה אע"פי שחטאו, בעגל ונסוהו במסה והתאוננו בתבערה ונאצוהו בקדש, יכירו קדושת השבת כי בו חדל המן מלרדת, וכל כיוצא בזה: