ביאור יש"ר על התורה, שמות יד:לא

וירא ישראל את היד הגדלה, היא ראיית הלב, שהשכילו בנפלאותיו אשר עשה ולבשו יראה ואמונה ואז נחה עליהם רוח ה' ומצאו שפל טוב לדבר צחות, ושרו שירה על גאולתם ועל פדות נפשם:

וייראו העם את ה', יראת הרוממות כמו שיורה מלת את שאחרי פועל היראה, והיא מעלה נפלאה עד מאד, שעליה אמר שלמה אחרי התנאים הרבים שזכר אם לבינה תקרא וגו' אם תבקשנה וגו' אז תבין יראת ה' (משלי ב' ד'), ובני ישראל זכו אליה על ים סוף ע"י שהתבוננו במעשה ה' כי נורא הוא, ולזה רמזו חז"ל באמרם ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים:

ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כל אמונה שאחריה בי"ת היא אמונה הנשענת על דברי המדבר, שאע"פי שהדבר בטבעו קשה לשכל לקבלו יאמין בו המאמין בהשענו על איש אמונים שלא יכזב, אף כאן האמינו כי האל ית' נאמן בדבריו, וכי משה הוא נביא ה' ולא יעשה רק מה שיצונו האל, ובעבור שתי המעלות הללו היראה והאמונה שהשתרשו אז בלבבם זכו לאור הנאצל עליהם ממרומים והגיעו למעלת רו"הק: