ביאור יש"ר על התורה, שמות יב:לב

וברכתם גם אתי, בזה נתקיימה הכונה העליונה להודיע לפרעה ולמצרים ע"י הסדר הרביעי הזה גדולת ישראל, כי ידוע שהברכה שאדם מברך לרעהו אין יתרון בה, כי לא ברוח פיו ובמאמרו יוכל להיטיב או להרע, זולתי בהיות המברך דבק באלהיו ואהוב לו, אז כשיברך לזולתו, רצון הצדיק יעשה ה', ועל כן נאמר ואברככה לפני ה' (בראשית כ"ז ז'), ובפירוש נאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו' כ"ז), שהברכה מיד ה' היא, ולפי ששאל פרעה מאת ישראל שיברכוהו, נבין מזה שעתה האמין כי הם בני אלהים ודבקים בו, ואשר יברכו יבורך מן השמים, אלא שפרעה לא אמר זה אלא מרוב אימה ובעוד מכאובו לנגדו, כמו שנפרש לקמן, והנה עתה נתקיים ג"כ מה שאמר האל בתחילה ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך (לעיל ד' כ"ג), כלומר אז תודה כי הוא בני בכורי, וכמו שאמרנו: