בגר ובאזרח הארץ, שם גר הוא משורש גרר, ונקרא כן לפי שהוא מתגורר ממקום למקום, ויש ג' מיני גרים כמו שנכתוב להלן (פסוק מ"ח) והאזרח נקרא כן מלשון זריחה, כי התושב הקדמון בעיר, הוא מפורסם ומגולה לכל כמו השמש הזורח, ולא מצאנו בכל המקרא תואר אזרח רק על ישראל: