ביאור יש"ר על התורה, דברים ו:י

והיה כי יביאך, אמר כאן כי ברבות הטובה יזכור ימי עניו ומרודו שהיה עבד במצרים, ולא ישכח את השם שהוציאו מן העבדות ההיא לטובה הזאת, אבל יזכור חסדיו תמיד ויירא אותו ויעבד לפניו כעבד לאדוניו, ורז"ל למדו מזה כי הטוב ההוא אשר ימצאו בבתים המלאים, מותר להם, אפילו היו שם דברים הנאסרים בתורה כגון כותלי דחזירי או כרמים נטועים כלאים או ערלה, והשליט אותם בכל הנמצא בארץ במותר ובאסור עד שיאכלו שלל אויביהם דהיינו בשבע שנים שכבשו והנה הותרו להן כל האיסורין זולתי איסור ע"ז, ולכן אמר בסמוך מזבחותם תתוצון:

ערים גדלת, פי' ומצאת שם ערים גדולות וכו' ובתים וכו':